הינך נמצא כאן

דף הבית

תרפיה במוסיקה: מחקר בבני אדם עם הפרעות נפשיות

דור, תלמיד מחקר לתואר שני, משתתף במחקר גדול בו נחקרים היבטים גנטיים של מחלת הסכיזופרניה והכולל הערכות של עיבוד חושי. הפרוטוקול דורש מהמשתתפים להקשיב באמצעות אוזניות לגירויים שמיעתיים תוך כדי רישום גלי המוח שלהם בטכניקת ה- electroencephalographic (EEG). פרוצדורה מוכרת וידועה עם רמת סיכון מינימאלית, פרט לאפשרות של אדמומיות עור קלות באתרים שבהם אלקטרודות הרישום הודבקו, וכן אפשרות שחלק מהנבדקים ירגישו מבוכה או אי נוחות בחלק מהשאלות שישאלו במהלך הריאיון (שהמשתתף יכול לסרב לענות). אין יתרונות ישירים של המחקר למשתתפים הבודדים במחקר, אבל יש ראיות לכך שהמשך המחקר ישפוך אור על הגנטיקה והפתופיזיולוגיה של סכיזופרניה ובסופו של דבר לסייע בזיהוי אנשים בסיכון להפרעה קשה זו. דור מגיע ליחידה הפסיכיאטרית ביום רביעי אחר הצהריים כדי לפגוש את המשתתפת במחקר, עדית, הסובלת ממחלת נפש כרונית, ואשפוזה הנוכחי הוא רק אחת מהפעמים הרבות בהיסטוריה של חייה הבוגרים. היא אושפזה בשבוע שעבר, וכבר מקבלת תרופות אנטיפסיכוטיות שהותוו לה. דור השיג הסכמה מדעת של עדית להשתתף בפרויקט מחקר הלא טיפולי עוד בתחילת דרכו של הפרויקט. הפרוטוקול עליו הסכימה עדית כלל השתתפות בסדרה של בדיקות במפגשים קצרים הנמשכים מספר ימים ומסתכמים ב-8 שעות. המפגשים מוגבלים בזמן כי בפרויקט המחקר הכוונה היא להתאים את לוח הזמנים לטיפול שמקבלים החולים (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה), ולמזער את ההפרעה למטופלים. שש השעות הראשונות של המבחן מוקדשים ללקיחת נתוני בסיס כולל רישומי EEG ונתונים נוספים. עכשיו דור צריך להשלים את איסוף הנתונים באבחון באמצעות ראיון של שעתיים, שנועד להשיג אבחנה מדויקת של ההפרעה של עדית. עדית תוכל להיכלל בקבוצת המחקר-הניסוי בתרפיה במוסיקה רק אם דור יאבחן אותה כסובלת מסכיזופרניה. אם הוא יאבחן אותה כסובלת מהפרעה אחרת, נתוניה ישויכו לקבוצת הביקורת הפסיכיאטרית. פרוטוקול המחקר דורש שדור, באמצעות ראיון עומק חצי מובנה, יקבע אם אכן הנבדקים מתאימים להכלל במחקר ומאובחנים כסכיזופרנים, והאבחנה של בית החולים, כולל האבחנה שנעשתה בחדר מיון עם הקבלה, אינה מספקת ואין מסתמכים עליה. בהחלט אפשרי שהאבחון של דור יהיה שונה מהאבחון של בית החולים. פער זה יכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות ובין השאר, למרבה הצער, מכוח אדם מקצועי מצומצם, לחץ גדול של מספר החולים, חוסר גישה לתיק החולה מאשפוזים קודמים, והסתמכות על דיווח החולה שלעיתים אינו מדוייק. באופן מעשי, האבחנה לצורך המחקר אינה תמיד תואמת את זו של הרופאים המטפלים. טופס ההסכמה מדעת מציין במפורש כי השתתפותו של המטופל במחקר לא תשפיע על יחסיו של המטופל עם בית החולים, וכי המידע שהושג במחקר נשמר בסודיות וייחשף רק עם קבלת אישור בכתב מהמטופל. לכן, חוקרים אינם רשאים לשתף את הרופא באבחנה שלהם, אלא אם החולה נתן הסכמה לכך בכתב. בהינתן שתתכן אפשרות של אבחון סותר, עשויה להיות לאבחון השפעה על תוצאות המחקר. אם יועבר המידע האבחוני הסותר לצוות הרפואי, תהיה לכך השפעה גם על הטיפול. לדוגמא, חולה מקבל טיפול להפרעה דו-קוטבית בזמן שהשתתף במחקר תחת האבחון של סכיזופרניה. במקרים מסוימים תרופות יכולות להשפיע על מופע גלי מוח וכך לעוות את תוצאות הניסוי.

נקודות לדיון: כיצד יפעל החוקר במקרה של אבחון סותר?